<h1>רי"ץ גיאת הלכ' אבל</h1>
<h2>דף פז.</h2>
ולענין הקורע על מתו ונמצא קיים ואח"כ מת, אי נמי הקורע על מת זה ונמצא אחר, יש שסובר דאחד זה ואחד זה נמצא בתוך כדי דבור יוצא ידי קריעה, לאחר כדי דבור לא יצא ידי קריעה וחוזר וקורע. ויש שסובר דהקורע למיתה ודאית בעלמא אע"פ שאינו לשום אותו המת דיו אותה קריעה ואפילו לאחר כדי דבור, אבל הקורע על מת ונמצא חי ואח"כ מת הלך אחר כדי דבור ודיו אותה קריעה בכ"ד ולאחר כדי דבור חוזר וקורע. והכי ת"ר מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף כדומה שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה, וה"מ בשמת לאחר כדי דבור אבל מת בתוך כדי דבור אינו חוזר וקורע. בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ז) אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ אמרו שמעון כבר יצא ידי קריעה, אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ אמרו לו קיים היה ומת אם לאלתר אינו צריך לקרוע ואם לאחר זמן חייב לקרוע, וכמה הוא לאחר כדי דבור וכמה כדי דבור כדי שאלת שלום תלמיד לרב שלום עליך ר'. ובפסוקות ובגדולות נמי, אמרו לו מת אחיו וקרע וכסבור ראובן הוא ונמצא שמעון יצא ידי קריעה. ובגדולות אמרו לו מת אביו וקרע ובתכ"ד נמצא בנו, יצא ולאחר כדי דבור לא יצא וחוזר וקורע. ובאבל תניא הקורע על מתו ודבר או ששהה כדי דבור חוזר וקורע לכתחלה. והתם (עי' מס' שמחות פ"ט) נמי תנינא א"ל מת בנך וקרע, לא היה בנך אלא אחיך, לא היה אחיך אלא אחר, חוזר וקורע לכתחלה. זה הכלל כל קרע שאינו לשם אותו המת חוזר וקורע לכתחלה. ואמר גאון מי ששמע שמת אביו וקרע וישב עליו ג' ימים ובאו וא"ל קיים היה ופסק ואח"כ א"ל מת כיון שקרע בשעת חימום יצא ידי קריעה ואינו צריך לחזור ולקרוע, ולישב שבעה רצופין חייב שכבר הוקשו לחג מה חג ז' רצופין אף אבל ז' רצופין. ואנו סוברין כדברי האומר אחד זה ואחד זה בכ"ד ומשום הכי יצא ידי קריעה דסתם הן אמורות. ותניא באבל נמי חוזר וקורע בנמצא לאחר כדי דבור וכלן מכוונות לדעת אחרת. ודאמר גאון פליגי אכולהו וליתא.
